כעס.
הוא מתפרץ החוצה בצעקות, במילים קשות, בתגובות חדות.
או שהוא נצור בפנים, בוער מתחת לפני השטח, כמו גחלים לוחשות שמסרבות לכבות.
הרבה פעמים אחרי טראומה, הכעס הופך להיות חלק ממי שאנחנו.
אנחנו כועסים על העולם, על האנשים שהיו שם, על מי שלא היה.
אבל עמוק בפנים, אם נהיה אמיתיים עם עצמנו – אנחנו הכי כועסים על עצמנו.
למה לא הגבתי אחרת?
איך לא ראיתי את זה בא?
איך נתתי לזה לקרות?
למה אני עדיין תקוע בזה?
כעס נותן לנו תחושה של שליטה.
כי יותר קל לכעוס מאשר להרגיש חסרי אונים.
יותר קל להיות מלא זעם מאשר להודות בפחד, בכאב, באשמה.
אבל הכעס הזה?
הוא כמו תא כלא שאתה סוגר את עצמך בתוכו.
הוא משאיר אותך כלוא בעבר.
אז איך אפשר להתחיל לשחרר אותו?
קודם כל, להודות שהוא שם.
הכעס לא בא משום מקום. הוא תוצאה של פצע עמוק יותר. תן לו מקום – אבל אל תיתן לו לנהל אותך.
לשאול את עצמך – מה הכעס הזה מנסה להגן עלי ממנו?
לפעמים הוא פשוט מסכה לפחד, לאשמה, לכאב.
להבין שהחזקה בכעס לא מענישה אף אחד – חוץ ממך.
מי שבאמת נפגע ממנו זה לא מי שפגע בך – אלא אתה.
לבחור לשחרר.
לא כי זה קל.
לא כי מה שקרה היה בסדר.
אלא כי אתה לא מוכן יותר לתת לזה להרוס לך את החיים.
הכעס היה שם כדי להגן עליך.
אבל הוא לא חייב להישאר שם לנצח.
כשמשחררים אותו – משתחררים באמת.
אם התחברת , שתף פה בתגובות מה עוזר לך להתמודד שהכעס עולה?
מוזמנים ומוזמנות להעביר הלאה.
דוד רקט
מאסטר NLP
חרדה וטראומה.
